מנשה ואח' נ' חברת התעופה "אל על" נתיבי אויר ישראל בע"מ

פסק דין

1.התובעים, קציני משטרת ישראל בדרגות גבוהות, עותרים בפני לפיצוי כספי בגין כך שביום 14.9.09 לא הועלו על מטוס אל על מקייב לישראל.

2.התובעים, חלק ממשלחת - 10 קציני משטרה מישראל לאוקראינה, התייצבו בשדה התעופה בשעה 22:00. כל חברי המשלחת כולל התובעים, עברו בדיקה בטחונית ומזוודות, וקיבלו לידיהם כרטיסי עליה למטוס, והחלו דרכם לעבר בדיקת דרכונים. אז לפתע הגיע אל התובעים נציגת אל על וטענה לפניהם שיש טעות, ואינם יכולים לעלות על המטוס יחד עם יתר חברי המשלחת. התובעים התנגדו והסבירו שהם חלק ממשלחת, ולא סביר שחלק מהמשלחת תישאר בקייב.

דברי השכנוע לא הועילו ונציגה אמרה שהיא מצטערת, והתובעים יקבלו מלון ויטוסו למחרת לישראל. התובעים הובלו מחוץ לשדה ומשם לאירוח במלון סמוך לשדה, על חשבון הנתבעת.

3.למחרת התובעים הוחזרו לשדה בסביבות שעה 10 בבוקר, כאשר נאמר להם שהטיסה לישראל (לא של אל על אלא של חברה זרה) אמורה להמריא בשעה 13:30. אולם חלו עיכובים והטיסה יצאה לישראל בשעה 17:00 ונחתה בתל אביב בשעה 20:30.

במשך כל היום של 15.9.09 התובעים בילו בשדה תעופה בקייב, איש מאל על לא טרח לוודא מה עלה בגורלם ולהתעניין אם אכן חוזרים ארצה אם לאו.

4.מבירור שהתובעים עשו, התברר כי הנתבעת נאלצה להוריד 4 נוסעים מהמטוס ב14.9.09 מכיוון שהיה צורך להחזיר לישראל 4 חסידי ברסלב שהתפרעו בדרך לקייב, והשלטונות עמדו על כך שיוחזרו ארצה באופן מיידי. יאמר עוד כי בביהמ"ש נציגי הנתבעת לא ידעו על טענה זו, אך בכ"ז טענה לגביה ש"לא היה ולא נברא" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 10).

ניכר הדבר כי נציגי הנתבעת בביהמ"ש לא דאגו לקבל מידע מדויק על האירוע עצמו, וגם לא לגבי מה שהתרחש למחרת בשדה התעופה.

5.על סמך העובדות המפורטות בסעיפים 1 עד 4, התובעים עותרים לפיצוי כספי של 5000 ₪ כל אחד – ובסה"כ 20,000 ₪.

6.הנתבעת טוענת שדובר ב"רישום יתר" לטיסה, תופעה מקובלת בחברות תעופה. נציגי הנתבעת הפנו את בית המשפט לתקנות רשות שירות התעופה (רישום יתר) תשמ"ה 1985 (להלן – התקנות). הוצע לתובעים הפיצוי המירבי בתקנות, כלומר אחסון וטיסה ליעד, ו-200$ לכל אחד.

כמו כן, הנתבעת טוענת שהוצע לתובעים פיצוי העולה באופן ניכר על הפיצוי הסטטוטורי, אך התובעים סרבו לכל ההצעות והעדיפו להגיש תביעה משפטית.

נכון לציין שבמהלך הדיון אכן הועלו מספר הצעות נדיבות, אם כי בסוף הדיון נאמר במפורש ע"י נציגי הנתבעת: "אם הם לא מקבלים את ההצעה אנו מבטלים אותה" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 5). לכן בית המשפט מנוע מלאמץ אותן.

בנוגע לאיחור הרב במחרת היום עד שהתובעים נסעו חזרה ארצה, הנתבעת טוענת שאין הנתבעת אחראית בגין עיכוב של חברות זרות, וזאת עפ"י אמנת ורשה שהוראותיה חלות במקרה דנן.

7.החלטתי לקבל את התביעה באופן מלא, ולהן הנימוקים לכך:

א.תקנה 4 לתקנות קובעת במפורש, כי לנוסע אשר לא הועלה על המטוס בשל רישום יתר הזכות לדחות את הפיצוי עפ"י התקנות ולתבוע מהמפעיל את נזקיו לפי כל דין. במקרה דנן, התובעים ממשו את זכותם תוך הגשת תביעתם, ואין הגבלה על הפיצוי שביהמ"ש יכול להעניק.

ב.כמו כן לא ברור שאכן דובר ברישום יתר עפ"י התקנות. בדרך כלל ענין של רישום יתר ידוע וברור לחברת התעופה בשלב מוקדם, ולכן לא מנפיקים כרטיסי עליה למטוס לנוסעים העודפים. לפי דברי התובעים, לאחר שכל נוסעי הטיסה תייצבו וקבלו כרטיסי עליה למטוס, התעוררה בעיה של החסידים, והנתבעת נאלצה להוריד 4 נוסעים על מנת להחזירם ארצה עפ"י דרישת השלטונות באוקראינה. תמוהה בעיני בית המשפט כי נציגי הנתבעת לא דאגו לחקור את האירוע, לכן בהעדר גרסת הנתבעת, מקובלים עלי דברי התובעים בכל הנוגע לסיבת הורדתם מהמטוס.

ג.בהנחה שלא היתה ברירה לנתבעת אלא להוריד 4 נוסעים מהמטוס, שוכנעתי שהורדת התובעים, חלק ממשלחת שוטרים המייצגים את ישראל, נעשתה בחוסר התחשבות ותוך הפעלת שיקול דעת לא ראוי בנסיבות הענין.

התובעים הסבירו את המצב לנציגי הנתבעת, אך אלו לא היו מוכנים להתחשב באותן נסיבות.

ד. במקרה דנן התובעים ספגו נזק וחוסר נוחות מעבר לרגיל, דבר שמגביל את הפיצוי שהם זכאים לו. הם לא התייצבו לטקס רשמי בנתב"ג עם יתר המשלחת. הם נאלצו לקחת על חשבונם עוד יום חופש שנתי, מכיוון שלא התייצבו לעבודתם כראוי וכצפוי. הם הוציאו סכומים רבים בשיחות פלאפון להסביר למשפחה ולאחרים את הסיבה לאי התיצבותם. התובעים נמסרו לידיים של חברה זרה. לא היה נציג אל על בשדה למחרת היום, 15.9, כדי לתת סיוע ולברר מה עלה בגורלם של התובעים. איש מהנתבעת לא התעניין בהם.

לשיטתי, גם אם עפ"י אמנת ורשה הנתבעת אינה אחראית לאיחור בטיסה הזרה, התובעים מצאו את עצמם בשדה תעופה זר לבדם במשך יום שלם, אך ורק מכיוון שהנתבעת, תוך שיקול מוטעה, בחרה להוריד אותם ורק אותם מהטיסה, מבלי להתחשב בנסיבות.